<h1>שו"ת בעלי התוספות הלכ' טבילה סימן קכ"ב</h1>
<h2>דף יב:</h2>
פסקו רבותינו דכל לבעל' לא בעיא בדיקה אפילו באין לה ווסת כרבא דאמר בועל ושונה [ט"ז ע"ב], גם תופסים אותו לשון עיקר שפרש"[י] דפיסק' דרב בעסוקה בטהרות. וגאוני ספרד חלוק' עליו ומ"מ מורי רבי' מנחם כתב שמצוה לבדוק שחרית וערבית כל בת ישראל ועלי' אמ' חכמים על שאינן זהירות בנדה [שבת ל"א ע"ב] כי ח"ו אינו רוצה לומר שמשמשת בנידות התורה העידה [שה"ש ז'] סוגה בשושנים אלא שאינה רגילה לבדוק שחרית וערבית. לשון הרב ר' שמואל בר' שלמה מגוורא.
<h2>דף טז:</h2>
פסקו רבותינו דכל לבעל' לא בעיא בדיקה אפילו באין לה ווסת כרבא דאמר בועל ושונה [ט"ז ע"ב], גם תופסים אותו לשון עיקר שפרש"[י] דפיסק' דרב בעסוקה בטהרות. וגאוני ספרד חלוק' עליו ומ"מ מורי רבי' מנחם כתב שמצוה לבדוק שחרית וערבית כל בת ישראל ועלי' אמ' חכמים על שאינן זהירות בנדה [שבת ל"א ע"ב] כי ח"ו אינו רוצה לומר שמשמשת בנידות התורה העידה [שה"ש ז'] סוגה בשושנים אלא שאינה רגילה לבדוק שחרית וערבית. לשון הרב ר' שמואל בר' שלמה מגוורא.
<h2>דף נג:</h2>
מחזור הנידה י"ח יום, ז' מהם נידה, וי"א שבין נידה לנידה, וג' דרכים יש באשה, נדה, ושומרת יום, וזבה, ז' ימים הראשונים היא נידה ואם ראתה את כולן אין לה אלא ז' שנ' [ויקרא ט"ו] שבעת [ימים] תהיה בנידתה, ומשמיני עד שמונה עשר ראתה יום אחד שומרת עליו יום אחד וטובלת לערב השני ראתה שני ימים רצופין שומרת עליהן יום אחד וטובלת לערב שלישי ואם ראתה שני ימים מפוזרין שומרת כל אחד ואחד [יום אחד] וטובלת ואם ראתה ג' ימים בין סמוכין בין מפוזרין בתוך י"א יום הללו הרי זבה גמורה וצריכה שבעה נקיים וקרבן, דכתיב [שם] ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ודרשינן [תו"כ מצורע פרשתא ה'] ימים שנים רבים שלשה, ומניין אחד עשר יום שבין נדה לנדה מתוך שמצינו שהאשה מטמאה בג' רצופים קודם נידתה שנאמר [שם] בלא עת נידתה ומטמאה בג' ימים רצופין לאחר נידתה שנאמר [שם] תזוב על נידתה למדנו שצריכה להיות בין נידה לנידה ו' ימים, ומניין להביא עוד ה' ימים מתוך שמצינו שהזבה מטמאה בג' ימים מפוזרין לאחר נידתה ובשלשה ימים מפוזרין קודם לנידתה למדנו שצריכה להיות חמשה מובלעים כנגד ששה ימים הללו כדי שיהא איפשר להיות (חמשה) [שלשה] מפוזרי' לאחר נדתה ושלשה ימים מפוזרי' קודם נידתה נמצאת י"א יום, שכן שנינו [ע"ב ע"ב] יכול הרואה שלש בתחלה תהא זבה וכו' בסוף מס' נדה, לפיכך נידה שראתה בשמיני שומרת תשיעי וטובלת, ראתה בעשירי שומרת יום י"א, ראתה יום י"ב נקבעה זבה הרי אילו שלש מפוזרי' אחר נידתה, ואם לא ראתה בשמיני עד י"ג וראתה יום י"ד שומרת לה יום ט"ו וטובלת, ראתה יום י"ו שומרת לה יום י"ז וטובלת, ראתה יום י"ח נקבעה זבה הרי אילו שלשה מפוזרים קודם נידתה אבל אם ראתה יום י"ז וי"ח וי"ט, אי נמי ט"ו י"ז וי"ט היום השלישי הוא ממחזור ימי הנידה שחזר המחזור למקומו ואינו משלים לימי הזיבה ואינה צריכה ז' נקיים ולא קרבן, ע"כ. כללו של דבר אינה זבה לעולם אלא לאחר ז' ימי הנידה כדדרשינן יכול הרואה בתחילה תהא כו', ואחרי שהיא זבה אינה חוזרת לפתח נידתה לעולם עד שיכלו כל ימי זיבה שתספר ימי נקיים שאם נעשית זבה לסוף י"ח אינה חוזרת לפתח נידתה לאלתר עד שתספור ז' נקיים, וכל זה בדין דאורייתא והאידנ' החמירו בחומר' דר' זירא.
<h2>דף נד.</h2>
בסוף פ' בא סימן רואה יום אחד טמא ויום אחד טהור משמשת שמיני וד' לילות מתוך י"ח ימים ואפי' ראתה ג' ימים בי"א ימים שבין נדה לנידה הואיל ואינן רצופין אינה נעשית זבה גדולה שתצטרך ז' נקיים וכן משמע ברוב מקומות לאפוקי מרב סעדיה שפי' דג' ימים בימי זיבה אפי' מפוזרין צריכה ז' נקיים והגיה ר"ת דשיבוש הוא ואחרים כתבוהו ותלוה בשמו דאטו רב סעדי' חתים עלה.
<h2>דף סו.</h2>
מחזור הנידה י"ח יום, ז' מהם נידה, וי"א שבין נידה לנידה, וג' דרכים יש באשה, נדה, ושומרת יום, וזבה, ז' ימים הראשונים היא נידה ואם ראתה את כולן אין לה אלא ז' שנ' [ויקרא ט"ו] שבעת [ימים] תהיה בנידתה, ומשמיני עד שמונה עשר ראתה יום אחד שומרת עליו יום אחד וטובלת לערב השני ראתה שני ימים רצופין שומרת עליהן יום אחד וטובלת לערב שלישי ואם ראתה שני ימים מפוזרין שומרת כל אחד ואחד [יום אחד] וטובלת ואם ראתה ג' ימים בין סמוכין בין מפוזרין בתוך י"א יום הללו הרי זבה גמורה וצריכה שבעה נקיים וקרבן, דכתיב [שם] ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ודרשינן [תו"כ מצורע פרשתא ה'] ימים שנים רבים שלשה, ומניין אחד עשר יום שבין נדה לנדה מתוך שמצינו שהאשה מטמאה בג' רצופים קודם נידתה שנאמר [שם] בלא עת נידתה ומטמאה בג' ימים רצופין לאחר נידתה שנאמר [שם] תזוב על נידתה למדנו שצריכה להיות בין נידה לנידה ו' ימים, ומניין להביא עוד ה' ימים מתוך שמצינו שהזבה מטמאה בג' ימים מפוזרין לאחר נידתה ובשלשה ימים מפוזרין קודם לנידתה למדנו שצריכה להיות חמשה מובלעים כנגד ששה ימים הללו כדי שיהא איפשר להיות (חמשה) [שלשה] מפוזרי' לאחר נדתה ושלשה ימים מפוזרי' קודם נידתה נמצאת י"א יום, שכן שנינו [ע"ב ע"ב] יכול הרואה שלש בתחלה תהא זבה וכו' בסוף מס' נדה, לפיכך נידה שראתה בשמיני שומרת תשיעי וטובלת, ראתה בעשירי שומרת יום י"א, ראתה יום י"ב נקבעה זבה הרי אילו שלש מפוזרי' אחר נידתה, ואם לא ראתה בשמיני עד י"ג וראתה יום י"ד שומרת לה יום ט"ו וטובלת, ראתה יום י"ו שומרת לה יום י"ז וטובלת, ראתה יום י"ח נקבעה זבה הרי אילו שלשה מפוזרים קודם נידתה אבל אם ראתה יום י"ז וי"ח וי"ט, אי נמי ט"ו י"ז וי"ט היום השלישי הוא ממחזור ימי הנידה שחזר המחזור למקומו ואינו משלים לימי הזיבה ואינה צריכה ז' נקיים ולא קרבן, ע"כ. כללו של דבר אינה זבה לעולם אלא לאחר ז' ימי הנידה כדדרשינן יכול הרואה בתחילה תהא כו', ואחרי שהיא זבה אינה חוזרת לפתח נידתה לעולם עד שיכלו כל ימי זיבה שתספר ימי נקיים שאם נעשית זבה לסוף י"ח אינה חוזרת לפתח נידתה לאלתר עד שתספור ז' נקיים, וכל זה בדין דאורייתא והאידנ' החמירו בחומר' דר' זירא.
<h2>דף סו:</h2>
על הברכה שהורגלו לברך בעלייתן מקובלני משום ר"ת שאמר בשם רב האי גאון דשלא כדין הן עושות דהא דאמ' [ברכות נ"א ע"א] [טבל] ועלה בעלייתו הוא אומר על הטבילה היינו דוקא בטבילת גר שאינו ישר' עד שיטבול ואינו יכול לומר אקבו"ץ והיינו דמסיק אכתי גברא לא חזי ברי' פסחים [ז' ע"ב] אבל האשה בשביל שהיא טמאה למה לא חזיא הא קיימא לן עכשיו [ברכות כ"ב ע"א] דבעל קרי מותר בתפלה ובדברי תורה הילכך צריכות לברך לפני הטבילה כמו שאר מצות דמברך עליהן עובר לעשייתן.
<h2>דף סז.</h2>
צריכה אשה בשעת טבילה להרחיב יריכותיה ולפשוט זרועותיה ולהגביה דדיה כדאמר נראית כאורגת וכמניקה את בנה, וצריכ' שלא תעמוץ את עיניה ביותר ושלא תפתח ביותר כדמוכח שמעת' ושלא תקפוץ את פיה כדתניא במקואות [פ"ח מ"ה] נתנה שערה בפיה קפצה ידה קירצה שפתותיה כאילו לא טבלה וצריכה לחצות שיניה דבעינן מקום הראוי לביאת מים משפחתו של רבי.
<h2>דף סז:</h2>
רבי' משלם התיר בעיר אחת שיש לחוש לגנבי ואבולי שחפפה בער' שבת שהיה שביעי שלה וטבלה בשבת ור"ת השיב לו דתרי קולי לא אשכחן בבת אחת דשרי בקולת סרך בתה וקולת הרחקת חפיפה מטבילה ונר' שכך הוא מנהג כשר לחוף ביום שאינה נמהרת בחפיפה ולא תצא מן החמין עד חשיכה ואז תטבול והמחמרת לחזור ולסרוק על בית הטבילה תבא עליה ברכה. ובמקום גנבי שצריכה לטבול ביום שמיני תחוף ביום שמיני, ואם חל ליל טבילתה במוצאי שבת תחוף במוצאי שבת, ובמחזור של ויטר"י שפי' ה"ר שמעיה בשם רש"י כתב אשה לא תחוף בליל טבילתה אלא ביום וההלכות אינן מוכיחות שיהא אסור כמו שפי' בתוספו', ושמא גם הוא לא אסר אלא לכתחילה דוקא היכ' דאיפשר ביום. ונר' עוד דהאי לא תטבול ביום שמיני דחיישינן שמא תשמש ביום ח' שלא תבא לידי ספק ואתיא לקילקולא והא דגר' בהלכ' דטועה [כ"ט ע"ב] דטובלת ביום דא"כ לא משכחת שבעה ביממי, י"ל דכמה פעמים טובלת מטעם ספק טבילה בזמנה אע"פ שאינה משמשת גם בשמיני טובלת ואעפ"י כן נזהרת מלשמש.
<h2>דף סח.</h2>
בירושלמי ר"פ הקורא את המגילה [פ"ד ה"א] חשיב התם תקנות עזרא וקא' אף הוא התקין שתהא אשה סורקת וחופפת קודם לטבילה ג' ימים ר' יוסי בשם דבית ר' ינאי כדי לשבת ולשני ימים טובים של גליות, ר' זעירא בשם רב יהוד' והוא שהגיעה זמנה לטבול בינתיים, רבא בשם רב יהודה ואפי' הגיעה זמנה לטבול בסוף, והוה ר' זעירא מסתכל ביה [א"ל מה את מסתכל בי] מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא אתא ר' אחא בש"ר תנחום בר ר' חייא אמר בה טעמא ואפי' שהגיע זמנה לטבול בסוף אני אומר שהיה מעיינה רחוק והיא מתעצלת אינה טהורה, ובשאלת' דרב אחאי מביא זה ירושלמי אע"ג דאיהו פי' הא דאיפשר לחוף בלילה כגון דזמן טבילה (פסול) [בחול] הא דלא איפשר כגון שאירע טבילתה בליל שבת ויו"ט התירו לחוף ביום סמוך לטבילה משום דעיקר חפיפה בלילה מ"מ כדי שלא תבטל מצות עונה שרי להרחיק חפיפה מערב שבת ולטבול בי"ט שחל במוצאי שבת שהרי מצינו שהירושלמי התיר להרחיק טפי משום מצות שמחה עונה.
<h2>דף עב:</h2>
מחזור הנידה י"ח יום, ז' מהם נידה, וי"א שבין נידה לנידה, וג' דרכים יש באשה, נדה, ושומרת יום, וזבה, ז' ימים הראשונים היא נידה ואם ראתה את כולן אין לה אלא ז' שנ' [ויקרא ט"ו] שבעת [ימים] תהיה בנידתה, ומשמיני עד שמונה עשר ראתה יום אחד שומרת עליו יום אחד וטובלת לערב השני ראתה שני ימים רצופין שומרת עליהן יום אחד וטובלת לערב שלישי ואם ראתה שני ימים מפוזרין שומרת כל אחד ואחד [יום אחד] וטובלת ואם ראתה ג' ימים בין סמוכין בין מפוזרין בתוך י"א יום הללו הרי זבה גמורה וצריכה שבעה נקיים וקרבן, דכתיב [שם] ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ודרשינן [תו"כ מצורע פרשתא ה'] ימים שנים רבים שלשה, ומניין אחד עשר יום שבין נדה לנדה מתוך שמצינו שהאשה מטמאה בג' רצופים קודם נידתה שנאמר [שם] בלא עת נידתה ומטמאה בג' ימים רצופין לאחר נידתה שנאמר [שם] תזוב על נידתה למדנו שצריכה להיות בין נידה לנידה ו' ימים, ומניין להביא עוד ה' ימים מתוך שמצינו שהזבה מטמאה בג' ימים מפוזרין לאחר נידתה ובשלשה ימים מפוזרין קודם לנידתה למדנו שצריכה להיות חמשה מובלעים כנגד ששה ימים הללו כדי שיהא איפשר להיות (חמשה) [שלשה] מפוזרי' לאחר נדתה ושלשה ימים מפוזרי' קודם נידתה נמצאת י"א יום, שכן שנינו [ע"ב ע"ב] יכול הרואה שלש בתחלה תהא זבה וכו' בסוף מס' נדה, לפיכך נידה שראתה בשמיני שומרת תשיעי וטובלת, ראתה בעשירי שומרת יום י"א, ראתה יום י"ב נקבעה זבה הרי אילו שלש מפוזרי' אחר נידתה, ואם לא ראתה בשמיני עד י"ג וראתה יום י"ד שומרת לה יום ט"ו וטובלת, ראתה יום י"ו שומרת לה יום י"ז וטובלת, ראתה יום י"ח נקבעה זבה הרי אילו שלשה מפוזרים קודם נידתה אבל אם ראתה יום י"ז וי"ח וי"ט, אי נמי ט"ו י"ז וי"ט היום השלישי הוא ממחזור ימי הנידה שחזר המחזור למקומו ואינו משלים לימי הזיבה ואינה צריכה ז' נקיים ולא קרבן, ע"כ. כללו של דבר אינה זבה לעולם אלא לאחר ז' ימי הנידה כדדרשינן יכול הרואה בתחילה תהא כו', ואחרי שהיא זבה אינה חוזרת לפתח נידתה לעולם עד שיכלו כל ימי זיבה שתספר ימי נקיים שאם נעשית זבה לסוף י"ח אינה חוזרת לפתח נידתה לאלתר עד שתספור ז' נקיים, וכל זה בדין דאורייתא והאידנ' החמירו בחומר' דר' זירא.
